יום מקוון- התחדשות השפה העברית " היכן זה פוגש אותי? "
חלק א'
הקטע שבחרתי הוא:
מערכון: מתרגמת בבית הספר (מתוך: הסדרה "קצרים", פורסם ביוטיוב בינו' 2007)
בחרתי בקטע זה כי הוא ממחיש בצורה הטובה ביותר את ההבדלים בין השפה העברית של ביאליק ושל אנשים בני דורו לבין השפה העברית של תלמידינו כיום.
השפה של פעם של ביאליק מיוצגת ע"י מורה "של פעם" לבושה בגדים "של פעם" בעלת משקפיים - חנונית . ללא מתרגמת אף תלמיד לא יבין אותה והיא לא תבין אף תלמיד.
לעומתה המתרגמת קולית עם חולצת בטן, צעירה, מצליחה לתרגם את ביאליק לשפתם - לשפת סלנג .
אפשר להבין את המערכון בשני הכיוונים-
העצמה של השפה של ביאליק המיוצגת דרך מורה קלאסית, לבושה בבגדים מחוייטים וברמה גבוהה, מורה עם איכויות גבוהות. כמו המורה כך השפה פעם הם היו איכותיים. להשוואה מתרגמת "מן השכונה" ללא איכויות, המתרגמת ברמה רדודה כמו השפה.
אך מצד שני אפשר לפרש את המערכון בצורה הפוכה המורה המייצגת את ביאליק מנותקת מהתלמידים, אין לה שפה משותפת איתם, היא זקוקה למתרגמת על מנת להעביר את רעיונותיה לתלמידים, ללא המתרגמת היא לא מבינה את התלמידים.
לפי דעתי יש צורך לשלב את שני משלבי הלשון בכיתה. לא לוותר על ביאליק ! אך מצד שני לגרום לביאליק להיות יותר "ידידותי" לתלמידים. השנה אני מגישה לבגרות תלמידים מכיתה קטנה. התעקשתי ללמד אותם יצירה של עגנון " סיפור פשוט", לכל הדעות זאת יצירה קשה מאד, אך לפי דעתי אסור לתלמידים לסיים תיכון מבלי לדעת מי הוא עגנון ומבלי ללמוד יצירה אחת שלו. אך אנחנו לא קוראים את כל היצירה מהספר. שכתבנו את תוכן הפרקים לשפה ידידותית יותר ויחד עם זאת אנחנו קוראים חלקים נבחרים מתוך הרומן בשפתו המענגת של עגנון.
כך התלמידים יוצאים נשכרים ומתוודעים לשפתו של עגנון, ואף נהנים ממנה כי חלקים גדולים ממנה שוכתבו לשפתם ולרמתם.
חלק ב'
הטקסט שבחרתי הוא מתוך היצירה של עגנון " סיפור פשוט":
כפי שתיארתי בסעיף הקודם בחרתי ללמד את היצירה " סיפור פשוט" למרות המורכבות והשפה הגבוהה. חלק גדול מהיצירה שוכתב, אך חלק נקרא בכיתה בלשון הספר, לדוגמה :
"מכאוב זה הירשל אינו יודע מהו, מיום שיצא הירשל לאויר העולם פתו מצויה ובגדו מוכן ובני אדם טובים מאירים לו פנים ועושים רצונו מאהבה. אפשר שנסתכל הירשל וראה שאותם שמיטיבים לו מריעים לאחרים ועל זה מצטער..."
משפט זה הוא רמז מטרים לכאב שהירשל יכאב בעתיד, הוא עדיין אינו יודע מהו מכאוב אך ידע... אחרי הקריאה וביאור מילים לא מובנות ,דיברנו בכיתה על "חבילות" שכל אחד סוחב באופן כללי, התלמידים סיפרו שבגילם אין אחד שלא יודע מהו מכאוב...
" הירשל מציץ ומביט בבלומה. אפילו בשעה שאינה עומדת לפניו רואה הוא אותה. צייר גדול צייר את דמות תבניתה של בלומה וקבעה בליבו של הירשל ומשם היא נראית לו בכל יופיה."
התלמידים התחברו למשפט זה ואחד מהם אף אמר שזה משפט פתיחה טוב להתחיל עם בנות.
התיאור שלו כאן, הוא תיאור של אהבתו של הירשל, אהבה טהורה ואמיתית ואין מילים יפות משלו לתיאור כזה.
" יושב הירשל לפני אמו ועיניו מרטיבות והולכות. כמה היה רחוק ממנה, לבסוף אין לו קרוב יותר ממנה. חבר היה לו בילדותו, שטעה בו לחשוב שהוא אוהבו, פעם אחת בגד בו והיה הירשל מצטער, הרגישה אמו בצערו ונטלתו והחליקה בראשו ונשקתו על מצחו, לבסוף הסיח דעתו מחבירו ונמשך אחריה. מה שאירע להירשל בילדותו אירעו בבחרותו "
שורות אלו מסבירות למה הירשל מחוייב לאמו- מה שקרה לו כשהיה ילד ואמו הייתה היחידה שניחמה אותו כך קורה בבגרותו, אחרי שבלומה עוזבת את הבית אמו היחידה שסועדת אותו ומפנקת אותו. שוב אחרי קריאה של שורות אלו מחברים את הקטע לסיטואציות דומות בחייהם של התלמידים, מי האדם שמנחם אותם כשהם כואבים?
אני מאד אוהבת את עגנון,למרות המילים הגבוהות ניתן להתחבר אליו גם אם זה בנקודות מסויימות שאני בוחרת אותם.
חלק א'
הקטע שבחרתי הוא:
מערכון: מתרגמת בבית הספר (מתוך: הסדרה "קצרים", פורסם ביוטיוב בינו' 2007)
בחרתי בקטע זה כי הוא ממחיש בצורה הטובה ביותר את ההבדלים בין השפה העברית של ביאליק ושל אנשים בני דורו לבין השפה העברית של תלמידינו כיום.
השפה של פעם של ביאליק מיוצגת ע"י מורה "של פעם" לבושה בגדים "של פעם" בעלת משקפיים - חנונית . ללא מתרגמת אף תלמיד לא יבין אותה והיא לא תבין אף תלמיד.
לעומתה המתרגמת קולית עם חולצת בטן, צעירה, מצליחה לתרגם את ביאליק לשפתם - לשפת סלנג .
אפשר להבין את המערכון בשני הכיוונים-
העצמה של השפה של ביאליק המיוצגת דרך מורה קלאסית, לבושה בבגדים מחוייטים וברמה גבוהה, מורה עם איכויות גבוהות. כמו המורה כך השפה פעם הם היו איכותיים. להשוואה מתרגמת "מן השכונה" ללא איכויות, המתרגמת ברמה רדודה כמו השפה.
אך מצד שני אפשר לפרש את המערכון בצורה הפוכה המורה המייצגת את ביאליק מנותקת מהתלמידים, אין לה שפה משותפת איתם, היא זקוקה למתרגמת על מנת להעביר את רעיונותיה לתלמידים, ללא המתרגמת היא לא מבינה את התלמידים.
לפי דעתי יש צורך לשלב את שני משלבי הלשון בכיתה. לא לוותר על ביאליק ! אך מצד שני לגרום לביאליק להיות יותר "ידידותי" לתלמידים. השנה אני מגישה לבגרות תלמידים מכיתה קטנה. התעקשתי ללמד אותם יצירה של עגנון " סיפור פשוט", לכל הדעות זאת יצירה קשה מאד, אך לפי דעתי אסור לתלמידים לסיים תיכון מבלי לדעת מי הוא עגנון ומבלי ללמוד יצירה אחת שלו. אך אנחנו לא קוראים את כל היצירה מהספר. שכתבנו את תוכן הפרקים לשפה ידידותית יותר ויחד עם זאת אנחנו קוראים חלקים נבחרים מתוך הרומן בשפתו המענגת של עגנון.
כך התלמידים יוצאים נשכרים ומתוודעים לשפתו של עגנון, ואף נהנים ממנה כי חלקים גדולים ממנה שוכתבו לשפתם ולרמתם.
חלק ב'
הטקסט שבחרתי הוא מתוך היצירה של עגנון " סיפור פשוט":
כפי שתיארתי בסעיף הקודם בחרתי ללמד את היצירה " סיפור פשוט" למרות המורכבות והשפה הגבוהה. חלק גדול מהיצירה שוכתב, אך חלק נקרא בכיתה בלשון הספר, לדוגמה :
"מכאוב זה הירשל אינו יודע מהו, מיום שיצא הירשל לאויר העולם פתו מצויה ובגדו מוכן ובני אדם טובים מאירים לו פנים ועושים רצונו מאהבה. אפשר שנסתכל הירשל וראה שאותם שמיטיבים לו מריעים לאחרים ועל זה מצטער..."
משפט זה הוא רמז מטרים לכאב שהירשל יכאב בעתיד, הוא עדיין אינו יודע מהו מכאוב אך ידע... אחרי הקריאה וביאור מילים לא מובנות ,דיברנו בכיתה על "חבילות" שכל אחד סוחב באופן כללי, התלמידים סיפרו שבגילם אין אחד שלא יודע מהו מכאוב...
" הירשל מציץ ומביט בבלומה. אפילו בשעה שאינה עומדת לפניו רואה הוא אותה. צייר גדול צייר את דמות תבניתה של בלומה וקבעה בליבו של הירשל ומשם היא נראית לו בכל יופיה."
התלמידים התחברו למשפט זה ואחד מהם אף אמר שזה משפט פתיחה טוב להתחיל עם בנות.
התיאור שלו כאן, הוא תיאור של אהבתו של הירשל, אהבה טהורה ואמיתית ואין מילים יפות משלו לתיאור כזה.
" יושב הירשל לפני אמו ועיניו מרטיבות והולכות. כמה היה רחוק ממנה, לבסוף אין לו קרוב יותר ממנה. חבר היה לו בילדותו, שטעה בו לחשוב שהוא אוהבו, פעם אחת בגד בו והיה הירשל מצטער, הרגישה אמו בצערו ונטלתו והחליקה בראשו ונשקתו על מצחו, לבסוף הסיח דעתו מחבירו ונמשך אחריה. מה שאירע להירשל בילדותו אירעו בבחרותו "
שורות אלו מסבירות למה הירשל מחוייב לאמו- מה שקרה לו כשהיה ילד ואמו הייתה היחידה שניחמה אותו כך קורה בבגרותו, אחרי שבלומה עוזבת את הבית אמו היחידה שסועדת אותו ומפנקת אותו. שוב אחרי קריאה של שורות אלו מחברים את הקטע לסיטואציות דומות בחייהם של התלמידים, מי האדם שמנחם אותם כשהם כואבים?
אני מאד אוהבת את עגנון,למרות המילים הגבוהות ניתן להתחבר אליו גם אם זה בנקודות מסויימות שאני בוחרת אותם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה