יום מקוון מס' 3-

1 - רסק פירות- " שיר העבודה והמלאכה" נכתב ע"י ביאליק, השיר נכתב על פי הזמנת ברל כצנלסון, אשר ביקש ליצור המנון לתנועת הנוער העובד בשנת 1932.
השיר מתאר את המצב הרצוי החדש בארץ ישראל, יהודי עובד, פרודוקטיבי, תורם לחברה, מרוויח את לחמו בזיעת אפו.
השיר מתאים לתקופת כור ההיתוך, מכיוון שהעולים מקצוות שונים, כולם הופכים להיות עובדי אדמה- בתקופה זו דיברו בלשון " אנחנו"- אין יחיד, אלא חברה אחידה. השיר בלשון רבים " מי יצילנו". הקליפ מראה את הזמרת ברכה צפירה בבגדי חאקי, בגדי עבודה , שהיו תלבושת אחידה באותה התקופה. 

לקט פירות- השיר " נפרדנו כך" שכתבה סמדר שיר הלחין ושר אבנר גדסי. מתאר את תקופת שנות השבעים, תקופת הביניים.תקופה שבה מתחילה השפעה של הזמר הים תיכוני. כבר לא ממש בושה לשמוע שירים במזרחית ,שזמרים לא אשכנזים שרים אותם. את השיר כתבה " אשכנזיה" ושר " מזרחי" שילוב שהתחיל בתקופה זו. 

שיר זה כבר לא בלשון רבים " אנחנו " ,שיר שלא מדבר על ארץ ישראל או על הצבא. אלא שיר  על אהבה שנגמרה בין שני אנשים.

סלט פירות- את השיר "  יא מאמא " שר שמעון בוסקילה במרוקאית.

שיר זה מתאר את תקופת הרב תרבותיות. הפרויייקט של עידן רייכל מכיל שירים משפות שונות ומתרבויות שונות. אני מאד התחברתי לשיר זה, אני לא מבינה מרוקאית, אך "הבנתי " כל מילה בשיר זה. בתקופה זו יש ביטוי לכל תרבות ושפה שממנה מגיע הזמר. אנו רואים שזמרים חוזרים לשורשים שלהם ושרים בשפת אימם. וגם קהל מאזינים שאינו מבין את השפה יכול להתחבר לשיר ולהינות ממנו. בתקופה זו יש ביטוי ל 'אני' ! כבר לא 'אנחנו' אלא 'אני' בחברה הישראלית.

מאד ריגש אותי לשמוע את חגית יאסו שהיא בחורה אתיופית שרה זה.

2 - המצגת מכילה את כל התקופות בצורה ברורה מאד.

אני רוצה לדבר על עצמי בתור עולה חדשה מאירן, שעלתה לארץ בגיל שבע, ועל התהליך שעברתי עם הזמן.

בתחילת דרכי בארץ ישראל כילדה בת שבע, אני זוכרת שרציתי להעלים כל סממן לתרבות שממנו הגעתי. התביישתי מאד שאני לא ישראלית.רק אחרי כמה שנים שקצת התבגרתי, ושהחברה גילתה יותר סבלנות כלפי תרבויות אחרות, נתתי לתרבות שלי מאירן להכנס לחיי היוםיום שלי. אני שומעת שירים בפרסית, אני מכינה מאכלים פרסיים ואפילו מכבדת את חברותי וכד'. אין מנוס מכך שהשורשים שלנו, מהמקומות שמהם הגענו לא יבואו לידי ביטוי. לא ניתן להתעלם מהשפה מהמנהגים, מהמאכלים של כל יחיד ויחיד בחברה הישראלית. צריך לתת להם מקום לביטווי, כך נהיה חברה מכילה וסובלנית יותר.

יום מקוון מס' 2- סובלנות בראי הלאומיות

דרכארץ: שלום אינשם, שמעת חדשות? על כל החוסר סובלנות במדינה והלאומנות ששוטפת את המדינה בזמן האחרון. תאמין לי שגם בגין וגם בן-גוריון היו מתהפכים בקברם אם הם היו חיים היום.
אינשם: שנייה... לפני שאתה שולח אנשים להתהפך בקברים שלהם, על מה בדיוק אתה מדבר?
דרכארץ: מה לא שמעת על כל הנושא של השופט סלים ג'ובראן? היום בבוקר בגל"צ דיברו על הנושא.
אינשם: לא, לא שמעתי חדשות בימים האחרונים, יש לך איך להשמיע לי.
דרכארץ: טוב ששאלת, הקלטתי את הקטע מהתוכנית שהייתה הבוקר בגל"צ, הנה תקשיב למה שנאמר:

נו, אז מה אתה אומר על הנושא? אתה מסכים לכך ששופט בבית המשפט העליון לא ישיר את ההמנון, או שאתה מסכים עם הדברים שנאמרו ע"י ח"כ דוד רותם?

אינשם: השופט סלים ג'ובראן אינו יכול לשיר את מילות ההמנון ולהתכוון למילים “ נפש יהודי הומיה”. לפי דעתי עדיף שהשופט יילך לפי צו מצפונו ולא ישיר תוכן שאינו מתחבר אליו. הוא כיבד את המעמד ואני מסתפקת בזה.

דרכארץ: לא ציפיתי לשמוע ממך את הדעה הזו, אבל בסדר, מכיוון שנימקת את התשובה כמו שצריך, אז אין לי מה להוסיף. עכשיו, תגיד לי, אתה מכיר את העמדה של פרופסור ישעיהו ליבוביץ' ז"ל בנושא המפגש בין הלאומיות לבין זכויות הפרט.ליבוביץ' כותב שלגבי המדינה יש שתי גישות, הראשונה היא גישת "המדינה קודמת לאדם" והגישה השנייה הינה "המדינה ככלי בשירות העם".על פי הגישה הראשונה, המדינה קודמת לאדם... לא בדיוק, הוא בעצם מתכוון להגיד שהמדינה מקיימת את "רצון הכלל" ולכן האדם חייב לקיים את הרצון הכללי. הבעיה מתחילה כאשר מחברים בין המונח עם למונח לאום. עם נוצר כתוצאה מרצף היסטורי בו מתפתחת קבוצה של אנשים בעלת מאפיינים משותפים. לאום או לאומיות זהו ביטוי של הרצונות בין קבוצת אנשים. כלומר, בישראל של שנת 2012, הרצונות של העם היהודי משתקפים בלאומיות. לדוגמה במילות ההמנון: "נפש יהודי הומייה... להיות עם חופשי בארצנו, ארץ ציון...".
אינשם: אני ממש לא מבין את הקשר?
דרכארץ: אני אנסה להסביר איזה תפקיד מייחס ליבוביץ' למדינה דרך דבריו של רבי חנינא, סגן הכהנים, שאמר לפני 1500 שנה: 

"הווה מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה, איש את רעהו חיים בלעו"

מה לפי דעתך מנסה לומר לנו רבי חנינא בדבריו?
אינשם: רבי חנניה בדבריו קובע שמערכת החוקים במדינה חשובה מאד. ללא מערכת משפטית שאוכפת את החוקים, אזי אדם לאדם זאב, כאוס גדול שלא ניתן להשתלט עליו. מערכת המשפטית חשובה בכל מדינה עצמאית ודמוקרטית, כדי שאנשים לא יעשו ככל העולה על רוחם. אבל בכל מדינה עצמאית ודמוקרטית צריך לתת חופש לפרט לקיים את דתו, רצונותיו והשקפת עולמו- כל זמן שאינו פוגע בפרט אחר.

דרכארץ: נכון, אפילו בסוריה, עדיין, למרות הטבח, יש למדינה תפקיד מסויים.הוויכוח מתחיל כאשר מדברים על תפקיד המדינה, הרי, הייצוג של הלאומיות בא לידי ביטוי בהקמתה של המדינה שתכיל בתוכה את הערכים של הלאום, במקרה שלנו, הלאום היהודי. אך מה קורה במקרה שיש אנשים בעלי לאום שונה באותה מדינה, מצד אחד הם לא מסכנים את הלאומיות של העם היהודי, אך ההתנהגות שלהם אינה חופפת לעיתים לרצונות של חברי קבוצת הלאום הגדולה יותר, האם במקרה זה עלינו לכפות על חברי הקבוצה הקטנה יותר את רצונותינו והשקפת עולמנו, ובמקרה שהם לא מסכימים להעניש אותם עד שיהיו מוכרחים לוותר על השקפותיהם או לעזוב את המדינה?
אינשם: לפי דעתי אין לכפות את רצונות הלאום הגדול יותר על הקבוצה הקטנה יותר. ניתן לתת חופש לקיים דת או תרבות של כל קבוצה וקבוצה בתוך המדינה. צריך לתת חופש וחירות ללא הבדל דת, גזע ומין בגבולות הדמוקרטיה עליה מושתת מדינת ישראל.

דרכארץ: אממ... מעניין. שכחתי שעדיין לא אמרתי לך את הגישה השנייה לגבי תפקידה של המדינה. ליבוביץ' טוען שהמדינה כלל לא נועדה לשרת את הלאומיות ורצון הכלל, תפקידה הינו לשמש ככלי לשרת את האדם. כלומר, האדם קודם למדינה, ולכן הוא מעצב את המדינה בתביעותיו האישיות ולכן ערכיו האישיים באים לפני האינטרס של הריבון (רצון הכלל) והשלטוני. הנה, בו תסתכל על הסרטון בסמארטפון שלי על מה שליבוביץ אומר, שים לב במיוחד למשפט האחרון:

קישור לסרטון שבו ליבוביץ' מסביר את תפקידה של המדינה (שים לב! להתחיל לצפות מהדקה ה- 1:41)עכשיו, אחרי שראית את הקטע מהסרטון, מה אתה חושב, האם פגיעה בזכויות של אזרחים שאינם מקיימים את הרצונות הלאומיים היא עדיין מוצדקת?
אינשם: פרופ' ליבוביץ מדבר על העימות שיש בין הערך של אדם כאינדבדואל, לבין השלטון ששולל ערך זה. אבל יחד עם זאת השלטון הכרחי על מנת שאנשים יוכלו לחיות בצוותא. לפי דבריו יש לצמצם את סמכות השלטון למינימום ההכרחי ועדיין מינימום זה גדול מידי. לפי דעתי המינימום הוא לאפשר לאדם לחיות על פי צו מצפונו ועל פי בחירת דתו. לאפשר לאדם לחיות חיים מלאים על פי בחירותיו, כל זמן שאינו פוגע בערכי החברה, ובערכי הדמוקרטיה.
דרכארץ: טוב זו זכותך לחשוב ככה. אבל אני אומר לך, כל בנאדם שחושב ומרגיש אחרת במדינה הזו, נתקל בחומה של התנגדות. לדוגמא המצב בסוריה, הטבח שמבצע הנשיא אסד בבני עמו. אני אומר, לך אני קורא את החדשות ורואה את הסרטונים ומזועזע, הרי מדובר במקרה שבו כל מי שמתנגד למדינה מאבד את החיים שלו. השאלה המרכזית היא מה התפקיד שלנו בכל הנושא הזה? הנה תקרא לדוגמה את מה שגדעון לוי כותב על המצב בסוריה ותגיד לי אם אתה מקבל את ההצעות שהוא רושם בסוף המאמר שלו: אללה הוא לא אכבר בסוריה. אם אתה לא מסכים עם העצות שלו אז תנמק מדוע.
אינשם: לפי דעתי רצוי שמדינת ישראל תפעל ע"מ לשחרר את העם הסורי מעריצותו של אסד. מדינת ישראל יכולה לבקש את עזרת המעצמות הגדולות שיתערבו ויצילו את העם הסורי, עם ישראל עבר את השואה וראה מדינות רבות משקיפות מהצד ולא פועלות להפסקת הרצח, עלינו להיות מוסריים ולהפעיל מדינות לצאת נגד אסד ולסיים את הטבח בסוריה.
דרכארץ: תאמין לי כל הנושא הזה של האלימות נגד האחר, נגד כל מי שחושב אחרת עברה כבר את כל הקווים האדומים. לפי דעתי, הכל מתחיל מחוסר סובלנות הנובעת מלאומנות יתר.בספר "חרדתו של המלך סלומון", הסופר אמיל א'זאר כותב לגבי מילונים את הקטע הבא:
"אני משוגע על מילונים. זה המקום היחיד בעולם שבו הכל מוסבר ואתה מוצא שלוות נפש. שם הם לגמרי בטוחים בהכל. אתה מחפש אלוהים ואתה מוצא אותו עם דוגמאות מסייעות, כדי לסלק כל ספק".עכשיו אני רוצה שתסביר לי האם לפי דעתך הקטע בקישור הבא קשור לחוסר סובלנות. מה ההגדרה של סובלנות? הנה תיכנס לויקימילון להגדרה של סובלנות .
אינשם: סובלנות- יכולת קבלת דעותיו של אחר והבנת השונה.

אותם אנשים שעושים מעשים נפשעים אלו נגד אנשים שדתם שונה ודעותיהם שונות- אלו פשעי שנאה, שאסור להקל דעת בהם. עלינו לשפוט אותם בחומרה רבה, על מנת שמעשים אלו של חוסר קבלת האחר ופגיעה בהם רק בגלל שונות לא יחזרו על עצמם.

דרכארץ: אז מה, לא נשארו לך כמעט מילים. תאמין לי בצדק. הגענו למצב בעייתי שבו אנחנו מבינים שהמצב הוא לא תקין, אבל מאלף סיבות שונות ומשונות אנחנו ממשיכים לדבר על הנושא במקרה הטוב ובמקרה הגרוע להיות אדישים.הנה תראה בסמארטפון שלי את הפרק מהסדרה עבודה ערבית שמדבר על כל נושא הסובלנות, אתה אפילו יכול להראות את זה לתלמידים שלך, תאמין לי, להזיק זה לא יזיק, המצב גם ככה בעייתי:קישור לפרק בסדרה עבודה ערבית. צפייה מהנה!!!
אינשם: תשמע זו הייתה שיחה מעולה, נראה לי שאני מעלה אותה לבלוג שלי. יאללה אני חייב לזוז, יש לי עוד לעשות קניות לפני שהחנויות נסגרות ;-)

אתגרשת מטלה מס' 4

חוק להגבלת מימון ארגוני שמאל/ עמותות לזכויות האדם

מטרות השיעור:

1 – להכיר את הצעת החוק

2 – להבין את משמעות חוק זה?

3 – להכיר דעות בעד/ נגד חוק זה.

4 – להביע דעה אישית בעד/ נגד חוק זה.

דברי פתיחה:

הצעת החוק של ח"כ פאינה קירשנבאום מציעה לבטל את הפטור ממס הניתן למוסדות ציבור, ולמסות במס בשיעור 45% את הכנסותיהם מכל תרומה שמגיעה מישות מדינתית, ובכלל זה קרנות של מדינות זרות, קרנות של האו"ם, האיחוד האירופי וכד'. חשוב לציין כי המס יילקח רק מעמותות שלא נתמכות על ידי המדינה. בכך מבקשים למעשה ליצור מצב שבו יהיה בלתי אפשרי לגופים ציבוריים המבקרים את הממשלה לקבל מימון ממשלתי מחו"ל.

הצעת החוק של ח"כ אופיר אקוניס מציעה שעמותות שיוגדרו כ"פוליטיות" (על פי הגדרתו: כל עמותה שמקדמת יזמות בתחום המדיני-בטחוני – קריטריון אמורפי ובלתי ברור), לא יוכלו לקבל תרומות שגובהן עולה על סך כולל של 20 אלף שקלים בשנה מממשלות זרות ומגופים בינלאומיים כדוגמת האו"ם והאיחוד האירופי. בכך למעשה תשותק פעילותן של עמותות "פוליטיות" אלו. זו הפעם הראשונה שהמחוקק מנסה לעשות הבחנה בין "עמותת פוליטיות" לעמותות אחרות.

סרטון מהכנסת שדן בחוק זה:

http://citizenship.cet.ac.il/ShowItem.aspx?ItemID=e311abfe-8c5c-4234-9626-87bbb9b330e8&lang=HEB

פעילות-

1 – הסבר מילולי שלי על הצעת החוק.

2 - אחלק לתלמידים דף עבודה ובו היגדים התומכים בהצעת החוק והיגדים המתנגדים להצעת החוק.התלמידים ימיינו את ההיגדים- דרך מיון זה הם יחשפו לדעות התומכות או מתנגדות לחקיקה זו.

3 - בסוף התהליך התלמיד יביע דעה אישית על חקיקה זו.

4 – הוראת עמיתים : התלמידים יכנסו לאתר האגודה לזכויות האדם.

http://www.acri.org.il/he/?p=17512

באתר זה מופיעים שאלות ותשובות בנושא חוק זה.

התלמידים יבחרו שאלה אחת וילמדו את התשובה שלה. התלמידים יעבירו במליאה את התוצרים ויחוו דעה אישית על הנושא, האם הם מסכימים או לא למה שנאמר.

סיכום-

הגשת עבודה כתובה המלווה את כל התהליך.

כל קבוצה תכין פלקט "מאיר עיניים" בנושא חוק זה. התלמידים יתלו את הפלקט במסדרונות בית הספר.

אתגרשת מטלה מס' 3 - החיבוק הגדול

הרעיון של שדר הרדיו בני בשן מקסים בעיניי. הרעיון לגרום לחברי כנסת שדעותיהם הפוליטיים מנוגדות ליצור קשר חם, לבבי שמלווה במגע אנושי ,יכול להעביר את המסר החשוב ביותר, שצריך לכבד את דעותיו של כל אדם באשר הוא- זה שהדעות שלנו שונות זה מזה לא הופך אותנו לאוייבים. פרופ' קפלן בדבריו מדגיש את החשיבות של החיבוק כמשאב וכוח שמניע אותנו להיות שמחים ולצאת ממשברים קשים. חשוב שהחיבוק יעשה בהסכמה, חיבוק בהסכמה גורם לרגש חיובי ולרגש חיובי יש השפעה לאופי שפותרים קונפליקטים.

העובדה שמעט ח"כים השתתפו ביוזמה זאת מראה, לפי דעתי, את החשיבות שיש בהסכמה להשתתף. מי שלא רוצה לחבק ,אסור להכריח אותו, כי לא משיגים את התוצאה שאליו כיוונו. המחלוקות בכנסת ישראל, כמו בחברה הישראלית, עמוקות מאד ולא ניתן לגשר עליהם בעזרת חיבוק....החינוך לסובלנות וקבלת האחר צריכה להיעשות מגיל צעיר מאד....

אני מורה לחינוך מיוחד ומחנכת כיתה קטנה שמונה כעשרה תלמידים.

תלמידים אלו גרים בפנימיות, ולכן לא ניתן לבקש את עזרת ההורים בפעילויות בלתי פורמליות.

לדוג' בפורים אני לא יכולה לבקש מהתלמידים להגיע לכיתה עם משלוחי מנות, לי היה קשה לוותר על מנהג זה בכיתה.

בכל שנה אני קונה לתלמידים משלוח מנות סמלי וזהה לכולם. התלמידים מקבלים שם של תלמיד אחר באמצעות הגרלה, עליהם לכתוב באיגרת ברכה דברים טובים על הילד שאותו הגרילו. תכונות טובות שלו, איחולים להמשך השנה ועוד...

פעילות זאת מקרבת מאד בין התלמידים, וכל תלמיד נהנה לקבל משוב חיובי על עצמו מחבר בכיתה.

אתגרשת מטלה מס' 2 - הרכב הכנסת ה-18

אתגרשת מטלה מס' 2- הרכב הכנסת ה- 18

אורלי לוי אבקסיס

סיעה: ישראל ביתנו.

הסיעה חברה בקואליציה 15 מנדטים.

אורלי לוי אבקסיס חברת כנסת.

אורלי הגיעה מתחום התקשורת, טלויזיה ורדיו.

משפטנית בהשכלתה.

פועלת למען ילדים ובני נוער המוגדרים בסיכון.

פועלת למען טיפוח דור העתיד.

חברה בוועדת עבודה, רווחה בריאות.בוועדה לזכויות הילד.

הקימה שדולה לטיפול בילדים ונוער בסיכון.

פועלת לפיתוח תודעה פרלמנטרית ציבורית ותקשורתית למצבם של ילדים אלו.

פועלת לשיפור מצבם ולקידומם בעזרת כלים פרלמטריים בשיתוף אירגונים וולנטרים וחוגים אקדמיים.

הביעה את דעתה בנושא הילדה נעמה מבית שמש.

http://oknesset.org/member/832/

עינת וולף

סיעה : עצמאות.

הסיעה חברה בקואליציה.

עינת וולף חברת כנסת.

עינת עבדה בעולם העסקים ובתחום הציבורי, הייתה יועצת מדינית של שמעון פרס.

תואר ראשון במדעי המדינה ותולדות האומנות.

תואר שני במנהל עסקים.

דוקטורט במדעי המדינה.הפעילות הציבורית של עינת וולף מתמקדת בחינוך, דיפלומטיה ציבורית, קידום נשים וחיזוק הקשר שבין ישראל לעם היהודי.

כתבה שני ספרים: “ מקימים, לוחמים ואנחנו " , “ בחזרה לאלף בית.

חברה בוועדת החינוך הפועלת להשבת הסמכות למורים ומנהלים.

חברה בוועדת חוץ ובטחון.

במסגרת חיזוק הקשר עם יהודים מעבר לים, ח"כ עינת וולף מונתה ליו"ר ועדה חדשה בכנסת לנושא קשרי ישראל והתפוצות. מטרת הוועדה לטפל בכל הנוגע לקשר בין ישראל לעולם היהודי.

http://www.wilf.org/HE/category/%d7%91%d7%a2%d7%99%d7%aa%d7%95%d7%a0%d7%95%d7%aa/